בירות באופן כללי, בירות בוטיק ישראליות ומה שבינהן
תרבות שתיה. הא?
אז מה זו בעצם "תרבות שתיה"? ואיך זה מסתדר עם העובדה ששתייה מרובה דווקא גורמת לנו להוציא את הצד הפחות תרבותי שלנו? אז זהו, שיש דבר כזה, ובמיוחד עם בירה. הבירה היא המשקה הנפוץ ביותר בעולם אחרי מים ותה, ולכל עם יש את הדרך שלו, הכמויות שלו, המקומות, ואפילו השעות שבה הוא שותה אותה. עם הפריחה של מבשלות הבוטיק המקומיות בארצנו הקטנטונת, מתפתחת גם תרבות שתייה של בירה מקומית, איכותית ומשובחת. אנחנו מזמינים אתכם להקדיש לסיפור הזה כמה דקות ולהכיר את סוגי הבירה השונים. לזרום עם הזרם, לקפוץ לתוך הקצף, ו...חלאס עם משחקי המילים. בואו פשוט נדבר בירה.
בירה היא סיפור אהבה בין 4 מרכיבים טבעיים לגמרי: לתת, מים, כשות ושמרים, ולכל אחד מהם יש חשיבות ביצירת המופת הזו. הלתת הוא המרכיב העיקרי בבירה. זהו דגן (לרוב שעורה) שעבר הנבטה, שגורמת להיווצרות עמילנים שמתאימים ליצירת בירה. המים הם אלה שישפיעו על התוצאה הסופית וסוג הבירה שמתקבל: מים קשים (לא קשים כמו שאתם חושבים, אלא פשוט כאלה שיש בהם יותר סידן ומגנזיום) יתאימו לבירה כהה, ומים רכים – לבירה בהירה. הכשות (תודה לך, האקדמיה העברית ללשון, על השם הכה קליט הזה!) היא זו שמעניקה לבירה את המרירות האופיינית והארומה שלה, ולסיום – השמרים מייצרים בבירה את הפחמן הדו חמצני והאלכוהול ומיצרים גם חומרים רבים אחרים המשפיעים על הטעם והארומה של כל בירה.
ועכשיו, לפתוח מחברות. אנחנו עוברים לסוגי הבירות:
לאגר
הי לך, הבירה הנפוצה ביותר בעולם! כמה נפוצה? נפוצה כמו זה שמרבית הבירות המסחריות הנפוצות הן מסוג לאגר, ואפילו הבירה הלאומית של ארץ הקודש – גולדסטאר – היא לאגר כהה.הלאגר הוא סוג בירה צעיר יחסית שמיוצר בטמפרטורות נמוכות ובתהליך תסיסה תחתונה של השמרים. תהליך זה מפיק בירות בהירות וצלולות יותר לעומת בירות האייל (זוכרים? אלה מקודם). הפתעה: גם כאן נחלקת הקטגוריה ללאגר כהה ובהיר. הלאגר הבהיר
הוא זהוב צלול ומעודן, בעל ארומות פרחוניות בולטות שמגיעות מהכשות, ומרירות נעימה. הלאגר הכהה מזוהה עם העיר מינכן שבבאווריה (כן, אלה עם הבגדים ההזויים), צבעו חום ולמרות הגוף העשיר והמלא – הוא רחוק מלהיות כבד.
במשפחת הלאגרים תמצאו אצלנו את ה"ג'מס" דארק לאגר, גולדסטאר ומכבי, בזלת פילזנר ועוד...
חיטה
תכירו את הפרזנטוריות הרשמיות של הקיץ (ולא, אנחנו לא מתכוונים למדוזות) – בירות החיטה, שנקראות כך בשל השימוש בלתת של חיטה (ולא של שעורה, כמו ברוב הבירות, זוכרים?). מדובר בבירות מעורפלות המכילות משקעים, ולכן יש למזוג אותן בדרך כלל לכוסות צרות וגבוהות. המיגוז יהיה עדין, הקצף מאוד סמיך, ובסך הכל תקבלו בירה מרעננת, קלילה ובעלת טעמים פרחוניים ומתקתקים.
בירות חיטה ישראליות שלא היו מביישות אפילו את הבווארי המטורלל ביותר: "עמק האלה" חיטה, "מלכה "חיטה", "בזלת "חיטה", "ג'ימס" חיטה ו"שפירא" חיטה.
דאבל וטריפל
לא, אנחנו לא מנסים למכור לכם חבילת תקשורת של חברת הכבלים עם השירות הגרוע. רק רוצים שתכירו מונח מעניין מתחום בירות המנזרים, שמתייחס לכמות הלתת והסוכר שמוסיפים לתהליך הבישול. אפשר להוסיף בכמות כפולה (יענו – דאבל), בכמות משולשת (יענו טריפל) ואפילו בכמות מרובעת (עד כאן עם האנגלית, לא צריך להיסחף). בסופו של דבר מתקבלות בירות מרוכזות, עשירות ובעלות רמת אלכוהול גבוהה מהרגיל.
בירות כפולות ומשולשות ממבשלות ארץ הקודש: "עמק האלה" טריפל, "הדובים" יונק הדבש, "אלכסנדר" בלייזר, "ג'מס" 8.8 ורגע, הפתעה... מכבי 7.9%!
בירות ללא גלוטן
אז מה עושים רגישים לגלוטן שרוצים לשתות משקה שמבוסס על שעורה?? או. טוב ששאלתם. בשנים האחרונות ניתן למצוא יותר ויותר בירות שבהן הדגן המונבט אנו שעורה, אלא דגנים נטולי גלוטן כמו חומוס, כוסמת, קינואה ושלל דגנים מתחשבים.
בירות ידידותיות לרגישים לגלוטן בבר של ארץעיר: אז זהו שפה יש אחת יחיד ומיוחדת במינה...
"מידן" שעושה את זה על בסיס כוסמת, קינואה אורגנית וגם.... חומוס
אייל
האייל (ALE) הוא ז'אנר בירה המבושל מלתת, שעורה ושמרי בירה בתהליך של תסיסה עילית חמה. כתוצאה מכך - תהליך התסיסה הוא מהיר והבירה מוכנה לפני שתספיקו להגיד "וואי, איך בא לי אייל". בטמפרטורה חמה השמרים מייצרים חומר שנקרא אסטר, שמעניק לבירה מתיקות, גוף "מלא" וטעם פירותי. כל סוגי האייל מכילים כָּשוּת, כדי להוסיף מרירות שתאזן את המתיקות של הלתת.
בקטגוריית האייל תמצאו את האייל הכהה והבהיר. הכהות מיוצרות מלתת שחורה קלויה, בעלת מרקם עשיר וקטיפתי, ובעלת טעמים מורכבים ועשירים וכבדות אופיינית. הבהירות מיוצרות ממים קשים יותר ומתאפיינות בצבעי ענבר-נחושת, רמזים של טעמים פירותיים ומרירות גבוהה יחסית.
בקטגוריית האייל תמצאו על הבר שלנו את ה"בזלת" אייל ענברי, "מלכה" אדמונית ובהירה, "אלכסנדר" אמבר ובלונד, "ללה" אדמונית, "נגב" אמבר אייל ואואזיס, "עמק האלה" בלונד אנגלית, "שפירא", "החצר" ועוד רבות וטובות...
פורטר וסטאוט
נתחיל מההתחלה: פורטר הוא סוג של בירה כהה ממשפחת הסטאוטים. סגנון המקור של בירות הסטאוט הוא הפורטר (שפירושה באנגלית "סבל", כיוון שהיתה מזוהה עם הסבלים שנהגו לשתות אותה) ורק החזקות ביותר נקראו סטאוט (שבתרגום מאנגלית זה בעצם קשוח, אמיץ, או גבר-גבר). סטאוט מיוצרת מאותם המרכיבים הבסיסיים של כל בירה: לתת שעורה, כשות, מים ושמרים. הסטאוט מקבלת צבע שחור של ממש ברוב המקרים, וטעמים העשירים, וכל אלה הודות לשימוש בלתת שעורה שחורה. בקיצור – שחור זה השחור החדש.
פורטרים וסטאוטים שתשמחו לפגוש בארץעיר: "נגב" פורטר אלון, "אלכסנדר" בלאק (עטורת הפרסים), "ג'מס" סטאוט, "שפירא" סטאוט ו"מלכה" כהה.
IPA/APA
נכון. ראשי תיבות זה דבר קצת מלחיץ, אבל לא כשמדובר בבירות עם פירושים כל כך חביבים כמו
INDIAN PALE ALE ו- AMERICAN PALE ALE !
האינדיאן פייל אייל - IPA - בושלה לראשונה עבור חיילי הצי הבריטי במסעם לחצי האי ההודי ומכאן שמה. זוהי בירה מרירה מהרגיל עם שימוש גבוהה בכשות ייחודי. למה הוסיפו כל כך הרבה כשות? כי אין מצב שבירה תשרוד מסע מאנגליה להודו (!) באוניה (!!), והכשות בנוסף לשלל יתרונותיו, הוא גם חומר משמר טבעי. ועוד משהו: הכשות הוא פרח נקבי ממשפחת הקאנביים ולכן מעניק לבירה ניחוח נפלא. ה IPA היא בירה לא מסוננת ולכן היא עכורה למראה (אבל הי! יש לה אופי טוב!).
האמריקן פייל אייל – APA - פותחה בשנות ה80 של המאה ה-20 (1920 ומשהו, למתקשים שבינינו), ולמה אמריקן? כי רוב הכשות שבה משתמשים עבור הסגנון הזה היא כשות צפון אמריקאית. האמריקן פייל אייל מתאפיינת בטעמי וניחוחות כשות עשירים ומרירות נעימה (שמתם לב שרק בבירות יש מונח כזה – מרירות נעימה?)
הודיות ואמריקאיות ישראליות לגמרי תוכלו למצוא אצלנו תחת השמות:
"רונן" ההודית המכוערת, "אלכסנדר" גרין, "מלכה" הינדי, "הדובים" אינדירה ועוד הפתעות עונתיות רבות של הדובים תחת הענף הכשותי...